ציורי מאופיינים ביחס ישיר לסובייקטיביות ולאמת המובעת במשיכת מכחול בוטחת וחד משמעית. שפתי האמנותית מיושנת אך טעונה בידע ברוח המודרניזם המוקדם ואסכולת האקספרסיוניזם כפי שבאה לידי ביטוי בציור הגרמני והישראלי וכמו כן בציור הפולני של תחילת המודרניזם. איננו מהבולטים בציירים הישראליים אך מציג שפת ציור נחרצת תוך אמונה מלאה בצדקת דרך ציורית ואמונה בציור כדרך לדעת את העולם הנחווה. הזנחת עבודתו על ידי מוסדות האמנות המרכזיים בארץ נובעת בחלקה מכך שלא עדכן את שפתו האמנותית בעקבות התפתחויות שחלו באמנות הישראלית עם תנועות האמנות שעברו בה תוך התרחקות ממוקדי השפעה פוליטיים מבחינה אמנותית וניכור ביחס לקהילה האמנותית המרכזית. עבודתו בצללי האמנות הישראלית אינם מפחיתים מאיכות ציורו אך ממקמים אותו מחוץ לציר הזמן הרשמי שלה במידה מסוימת וגוזרים עליו בדידות אמנותית, עבודתו כמורה חיברה אותו במידת מה אל ציירים צעירים אך בדידות משוועת זו בה הוא עובד לאורך רוב השנים משווה לעבודתו תחום עבודה אישי שאינו מתחכך בזרם הראשי של האמנות בארץ.

רוח האדם:  גוף האדם  מאת   אדם ברוך                    
"מבלי לאבד כהוא זה מאישיותו האמנותית הפרטית, יהושע פרונט משתייך למסורת הגדולה של ציור המתאר-חוויתי (אקספרסיוניסטי). הפורטרטים של פרונט מנשבים את קסם הציור ואת כאבו. פרונט מפענח את המשותף לנפשיות ולפיזיות שלו. רוח האדם: גוף האדם.. באותה השעה, הנפשי והפיזי אינם רק אלה של פרונט המסוים אלא של "כל אדם". הציור נע בין ריאליזם להפשטה מתונה, נפער פסיכולוגית, נתחם למצבי חיים מוכרים (בית, אוכל, מעט טבע). הוא עשוי באנרגיה גבוהה, תאוותנית, כמעט בספונטניות, ובאותה שעה הוא פרי של רישומי הכנה לעבודות על הבד".

מאיר אהרונסון – חורף 2013  בחרתי בתערוכה הזו להציג את גוף העבודות החדש של פרונט.
"הכלב הוביל את פרונט אל מחוזות לא ידועים. בחירה מתוך הערכה כי הציור הזה אינו נראה לעיתים קרובות באמנות הישראלית. הכלב הוביל את פרונט אל מחוזות חדשים ולא מוכרים. אל גוף עבודה הראוי להצגה. אולי כאן המקום להגיד תודה לכלב. אבל התודה האמיתית מגיעה לפרונט. איש הקדיש את חייו לאמנות. עזב הכל, הלך אחרי הלב, בחר בדרך קשה, אינו מוותר וממשיך. סיפור חייו גם הוא, כמו אמנותו, מלא נפתולים. באחת התערוכות בעתיד, כשיערך סוג של סיכום לסיפור הזה יהיה חלק נכבד. מעט אמנים עברו מסלול כמו פרונט. אין זה סיפור רומנטי על אמן אלא דווקא סיפור על איש שהאמנות בערה בו והאש לא כבתה".