יהושע פרונט עלה לארץ מפולין ב-1957. תשוקתו לאמנות החלה כבר בילדותו כשהוריו לקחו אותו לבקר במוזיאון הלאומי בוורשה צפה לראשונה ביצירה גדולת ממדים המוצגת שם ונקראת "קרב גרונוולד" Battle of Grunwald של הצייר הלאומי פולני מהמאה ה-19 יאן מטייקו Jan Matejko. היצירה מתארת את הניצחון בקרב של הצבא המאוחד של ממלכת פולין והדוכסות הגדולה של ליטא בפיקוד המלך ולדיסלב השני יגיילו והדוכס הגדול ויטאוטאס, על צבא מדינת המסדר הטבטוני. מרגע זה ידע בדיוק מה הוא רוצה להיות כשיגדל ומחברותיו התמלאו בציורי סוסים ואבירים במקום בחומר הנלמד.
לאחר שעלה לישראל למד בתיכון במגמת אמנות בתיכון ויצו צרפת בתל איבב אצל אביגדור לואיזדה ואצל פרופ' יוסף שוורצמן מהאסכולה הגרמנית. בשנים לאחר מכן השתלם תוך קשרי הדרכה וביקורת עם אמנים חשובים וביניהם אביגדור סטימצקי ומשה רוזנטליס. יהושע פרונט כתב - "כל חיי למדתי ציור, ציירתי, חייתי ונשמתי אמנות, התעניינתי בענפים אחרים של אמנות ודעת, חיי לא היו, ועדיין אינם סלולים ולעיתים שילמתי מחיר כבד. עד היום אני חווה את עצמי כאמן, וגם כאביר – לוחם על אמונותיי ועל עקרונותיי. לראות אנשים חסרי ישע, משוללי כבוד בסיסי, חסרי עתיד, אשר הופכים להיות עם הזמן יותר ויותר שקופים, גורם לי כאב וכעס. האמצעי היחידי שלי לבטא כל זה, הוא להציג אותם בציורי, להתריס. להציג מראה לפני החברה." בעקבות המחאה החברתית שהתפרצה ביולי 2011 במאהלים והפגנות בכל הארץ ויצאה נגד בעיית יוקר המחיה בישראל צייר פרונט סדרה של ציורים העוסקים בנושא המחאה בה מופיעים מקבצי נדבות, חסרי בית, נידחי החיים, מחטטים בפחי אשפתות ודמויות שוטרים ללא ראש אך עם אקדח ואזיקים. סדרת ציורים נוספת של פרונט עוסקת בנושא עקדת יצחק. בציורים אלה סוקר פרונט את נושא העקדה מאספקטים שונים המשתנים עם הזמן ומתריסים כנגד הגישה המקובלת. בין היתר משווה פרונט את עקדת יצחק לצליבת ישו.
אהבתו הגדולה של פרונט היא הארץ ונופיה והוא מרבה לצייר ציורי נוף בזמן הטיולים שלו ברחבי ישראל "בצאתי לטיולים בנופי הארץ אני חש חגיגה של תנועה, צבע ומרחב ואור. היום, עבורי זה הנאה צרופה, ללא שום יומרות."

הציג תערוכות יחיד בגלריות שונות בארץ ובמוזיאון לאמנות ישראלית ר"ג תערוכה של אוטופורטרטים באצירת אדם ברוך. עבודותיו ראו אור על כריכות ספרי עגנון בהוצאת שוקן, כמו כן על כריכות של ספרי שירה בהוצאת מוקד. האוצר ומבקר האמנות אדם ברוך שאצר את תערוכת היחיד הראשונה שלו כתב: "מבלי לאבד כהוא זה מאישיותו האמנותית הפרטית, יהושע פרונט משתייך למסורת הגדולה של ציור המתאר-חווייתי (אקספרסיוניסטי). הפורטרטים של פרונט מנשבים את קסם הציור ואת כאבו. פרונט מפענח את המשותף לנפשיות ולפיזיות שלו. רוח האדם: גוף האדם.. באותה השעה, הנפשי והפיזי אינם רק אלה של פרונט המסוים אלא של "כל אדם". הציור נע בין ריאליזם להפשטה מתונה, נפער פסיכולוגית, נתחם למצבי חיים מוכרים (בית, אוכל, מעט טבע). הוא עשוי באנרגיה גבוהה, תאוותנית, כמעט בספונטניות, ובאותה שעה הוא פרי של רישומי הכנה לעבודות על הבד."